החלטה בתיק ת"א 39436-01-12

1. לפני בקשת הנתבעים להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי, בקשה לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן " חוק הפיצויים") .

2.      התובע, יליד 1950, נפגע בתאונת דרכים ביום 11.9.2008. תאונה זו הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. וועדה רפואית של המל"ל העריכה את נכותו הצמיתה המשוקללת של התובע בשיעור של 53.5% בגין תאונה זו, בהתאם לפירוט הבא: 20% בגין נכות נפשית; 20% בגין כלי דם; 15% בגין פגיעה בשוק שמאל; 10% בגין פגיעה נוירולוגית; ו-5% בגין פגיעה בכתף שמאל.

3. הנתבעים ביקשו להביא ראיות לסתור בתחום כלי הדם ובתחום הפסיכיאטריה. לטענת הנתבעים, בפני הוועדה הרפואית אשר קבעה את נכותו הצמיתה של התובע בתחום הנפשי ובתחום כלי הדם, לא עמדו מלוא המסמכים והנתונים הרלוונטיים המתייחסים לעברו הרפואי של התובע. בתחום כלי הדם הפנו הנתבעים לרישומים רפואיים מיום 15.5.98 ומיום 20.9.05, שלטענתם לא עמדו בפני וועדת המל"ל ומהם עולה כי כבר באותם מועדים סבל התובע מאי ספיקה ורידית ברגלו השמאלית. בנוגע לתחום הנפשי טענו הנתבעים, כי בפני הוועדה לא עמדו מסמכים רפואיים משנת 1986 המעידים כי התובע ניסה להתאבד כתוצאה מדיכאון עמוק.

4. התובע טען, מנגד, כי תיקו הרפואי עמד בפניי הוועדה הרפואית ומצבו הרפואי עובר לתאונה אף נדון במסגרת ההליכים במל"ל. בתחום כלי הדם טען התובע כי הופנה ע"י המל"ל לרופא המוסד המומחה בתחום זה. התובע נבדק ע"י המומחה ולבקשת המומחה הומצא לו התיק הרפואי הכללי מעברו של התובע. עוד נטען, כי המומחה התייחס בחוות דעתו לעברו הרפואי של התובע ואף איבחן בין הממצאים בורידים השטחיים שאינם קשורים לתאונה לבין הממצאים אשר הודגמו בבדיקתו הקשורים לתאונה. בכל מקרה, כך נטען, אף אם ייקבע כי המסמכים לא עמדו בפני מומחה כלי הדם, הרי שנוכח ממצאי בדיקתו של המומחה אשר הדגימו שינויים טרופיים קשים, שלא היו עובר לתאונה,  מסקנתו לבטח לא היתה משתנה. בנוגע לתחום הנפשי טען התובע, כי בפני הוועדה עמד מלוא התיעוד הרפואי מעברו ומכל מקום התיעוד משנת 1986, אליו הפנתה הנתבעת, הינו מקרה חולף ונקודתי שארע לפני 27 שנים עקב אירוע ספציפי, ואין בכוחו להשפיע על קביעת המל"ל הקשורה לתאונה. התובע טען, כי בעבר לא טופל נפשית, בעוד אשר בעקבות התאונה הנדונה טופל התובע ממושכות והוא עדיין מטופל באמצעות תרופות ופגישות עם פסיכיאטר בתחנה לבריאות הנפש.

5.      סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע כי " בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין התביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הלכה היא, כי היתר להביא ראיות לסתור יינתן רק בנסיבות חריגות ומיוחדות. כדוגמה לנסיבות כאלה הוכרו בפסיקה מקרים בהם נתקיים פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני הוועדה הרפואית או כשחל שינוי מהותי במצבו של הנפגע לאחר שנבדק. מקרה אחר הוא כאשר לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע לפני התאונה, או כאשר הוועדה לא התייחסה לנושא קרדינאלי המצוי במחלוקת או לא נחשפה לתיעוד מהותי וכוי"ב (ר' בר"ע (י-ם) 1057/09 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מתוק (פורסם במאגרים; ניתנה ביום 27.12.09).

6. עיון בפרוטוקולים של הוועדה הרפואית של המל"ל מעלה, כי בפני הוועדה עמדו כל המסמכים הרלוונטיים לקביעת נכותו של התובע, לרבות נתונים הנוגעים למצבו הרפואי הקודם. הוועדה שהתכנסה ביום 26.10.09, ביקשה להסתייע בחוות דעת של מומחים בתחום הפסיכיאטריה וכל הדם, בטרם ייקבע שיעור נכותו של התובע בתחומים אלה. לאחר שהתובע נבדק על ידי מומחה בתחום כלי הדם לא סיכם המומחה את חוות דעתו ורשם בחוות דעתו מיום 28.12.09, כי " להשלמת חוות הדעת נחוץ צילום כרטיס רפואי רופא כללי קודם לתאונה". ביום 30.12.09 שלחה הוועדה מכתב לתובע המודיע לו כי  המומחה טרם סיכם את הדיון מכיוון שנדרש לו כרטיס רפואי כללי והבהירה כי דרישת המומחה תטופל על ידה ולאחר השלמת התיעוד יסוכם הדיון ללא נוכחותו. בחוות דעת המשלימה של המומחה בתחום כלי הדם מיום 24.2.10 התייחס המומחה לממצאים מעברו של התובע וציין כי " מאחר ובכרטיס הרפואי שקדם לתאונה אין זכר לשינויים טרופיים ורידיים ברגל שמאל... יש לשער שהממצא הזה נובע מפקקת שלא אובחנה הקשורה לתאונה"" מדברים אלה אנו למדים באופן הברור ביותר כי בפני וועדת המל"ל עמד תיקו הרפואי של התובע וחזקה היא כי גם המסמכים אליהם הפנו הנתבעים נכללו בו. הוועדות הרפואיות של המל"ל בחנו את כל הנתונים הרלוונטיים ושקלו את מצבו של התובע, לאחר בדיקות וחוות דעת של מומחים בתחום הספציפיים. כאמור, חזקה היא גם בתחום הנפשי עמד בפני הוועדות מלוא המידע, אך בכל מקרה איני סבורה כי המסמכים אליהם הפנו הנתבעים משנת 1986 הינם מהותיים באופן המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. לסיכום - החלטת הוועדה מבוססת על שיקול דעת רפואי מקצועי ולא הוכח כי נפל פגם כלשהו בפעולתה שיש בו להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור. 

7. נוכח כל האמור, אני דוחה את בקשת הנתבעים להבאת ראיות לסתור.

הנתבעים תשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך 1,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ח סיון תשע"ג, 27 מאי 2013, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: